נחליאלי זנבתןנַחְלִיאֵלִי זְנַבְתָּן | Motacilla cinerea

קול

הקריאה היא zi-zit או zi-zi-zit חד, קשה ומתכתי, גבוה, דק וחודר יותר מה-chizzik של הנחליאלי הלבן הבריטי, והיא נשמעת מעל רעש המים הזורמים – לעתים קרובות זה כל מה שנקלט לפני שהציפור חולפת. השיר הוא סדרה קצרה וגבוהה של אותם צלילים עם סלסול מתגלגל בתוכה, מושמע מסלע, מקיר, ממעקה גשר או מתיל, ולעתים בתעופת שיר קצרה מעל המים. נשמע מפברואר ועד יולי.

זיהוי

17 עד 20 cm, שיותר ממחציתם זנב: הצללית היא הדבר הראשון שבולט, כי אין נחליאלי אחר שנראה ארוך ודק כל כך מאחור. החלק העליון אפור-כחלחל והשת צהוב-ירקרק – הגב והשת בצבעים שונים, וזה אחד הסימנים החדים ביותר של המין. מכסות הזנב התחתונות והבטן התחתונה צהובות-לימון נקי כל השנה, גם כשהחזה והצדדים מחווירים בחורף, כך שהחלק התחתון האחורי צהוב בבירור. הרגליים ורודות-בשר, לעולם לא שחורות. פס גבה לבן דק עובר מעל העין, ואצל הזכר פס שפם לבן תוחם גרון שחור עמוק, הנראה מסוף האביב ועד הקיץ. לנקבות ולציפורים בחורף גרון לבן או מנומר קלות. בתעופה נראה פס כנף לבן רחב על רקע נוצות התעופה השחורות, והתעופה גלית יותר מזו של כל נחליאלי אחר.

מינים דומים

הטעות החוזרת היא עם הנחליאלי הצהוב, וארבע בדיקות מכריעות. הזנב: ארוך ודק אצל הנחליאלי הזנבתן, כמחצית מהציפור; קצר וגוץ אצל הנחליאלי הצהוב. הגב לעומת השת: אפור-כחלחל עם שת צהוב-ירקרק אצל הנחליאלי הזנבתן, כלומר שני צבעים; זיתי-ירקרק אחיד אצל הנחליאלי הצהוב, ללא ניגוד בשת. הרגליים: ורודות לעומת שחורות. ולוח השנה: נחליאלי צהוב בדצמבר אינו מצוי בשום מקום באזור המפה, כי הוא באפריקה, ואילו הנחליאלי הזנבתן נראה כל השנה. בקיץ הזכר מזוהה לפי הנוצות – זנב ארוך ודק וחלק תחתון אחורי צהוב מתחת לגרון שחור עמוק הם מין זה בלבד. לנחליאלי הלבן, על שתי צורותיו, אין צהוב, השת אפור או שחור כמו הגב, והרגליים שחורות. צעירי הנחליאלי הלימוני אפורים ולבנים ללא צהוב, עם שני פסי כנף לבנים רחבים מאוד וזנב קצר בהרבה.

בית גידול

מים מהירים ורדודים עם אבנים, חצץ ומבנים: נחלים ונהרות על קרקעית קשה, פלגים הרריים, מפלים, סכרונים, תאי שיט, תעלות טחנה, מעברי דגים ומעבירי מים. הציפור ניזונה בהליכה ובקפיצה על אבנים רטובות, בין טחב ולאורך שולי הקצף, ולוכדת חרקים גם באוויר מעל המים. הקן ממוקם בגומחה מעט מעל הזרם: חור בקיר תמך, בין שורשי עצים בגדה חצובה, מתחת לגשר, בבנייה של טחנה. בחורף היא בררנית הרבה פחות ומופיעה במכוני טיהור, בחממות, במרינות, על גגות שטוחים, במגרשי חניה ובתעלות עירוניות.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאיים הבריטיים ומחצי האי האיברי מזרחה עד הקווקז והלאה עד המזרח הרחוק של אסיה, וגם באיים האזוריים, במדיירה ובאיים הקנריים ובהרי האטלס; ציפורים צפוניות ומזרחיות נודדות, ודרומיות ומערביות נשארות במקומן. בצפון-מערב אירופה עיקר האוכלוסייה באיים הבריטיים, בנחלי הצפון והמערב, עם התפשטות ממושכת אל השפלה לאורך סכרונים ותעלות טחנה. בחורף נפוץ הרבה יותר, גם בשטחים השטוחים ובערים, עם ציפורים המגיעות ממרכז אירופה ומסקנדינביה. באזור הים התיכון תושב קבע מצוי בנחלי גבעות והרים, מפיקוס דה אירופה ועד סיירה נבדה, ויורד בחורף אל עמקי הנהרות והערים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בחורף יש ללכת לסכרון, לתעלת טחנה או למעבר דגים במרכז עיר. שם המין הקל ביותר לתצפית בין נובמבר לפברואר: על שפת הבטון של הסכרון, במרזב של גג מפעל, בשולי מגרש חניה על שפת המים, לעתים קרובות ממרחק עשרה מטרים והציפור אינה מוטרדת כלל. לזכר בלבוש קיץ מלא עם הגרון השחור, אפריל עד יוני בנחל מהיר וסלעי באזור הגבעות הוא הבחירה – הארדנים והאייפל, הרי קמבריה והפנינים, הרי קנטבריה; יש להקשיב תחילה, כי ה-zi-zit החד נשמע מעל המים הרבה לפני שהציפור נראית.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הוא נשאר פגיע משתי סיבות: חורף קשה עם קרח ממושך מחסל בבת אחת חלק גדול מהאוכלוסייה, והסדרת נחלים, חפירתם וציפוי גדותיהם מסלקים הן את האבנים שעליהן הוא ניזון והן את הגומחות שבהן הוא מקנן.

שם מדעי

Motacilla cinerea | Tunstall, 1771

Tunstall תיאר את המין ב־1771 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Motacilla הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Motacilla היה השם הרומי של הנחליאלי; למעשה זוהי צורת הקטנה של motare 'לנוע הלוך ושוב', אך מימי הביניים פורש -cilla בטעות כ'זנב'. cinerea בלטינית 'אפור-אפר', מ-cinis 'אפר', על שם הצד העליון האפור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ויקליף, אנגליה.