חכלילית אדומת-בטןחַכְלִילִית אֲדוּמַּת-בֶּטֶן | Phoenicurus erythrogastrus

קול

מאופקת, ופשוטה ביחס לסוג. השיר הוא משפט קצר ודק של שניים או שלושה צלילים שרוקים ואחריהם נקישה סדרתית יבשה, בערך tsee-chew... trrrrt, בדרך כלל מסלע או משיח נמוך ולעתים רחוקות ממושך; ברוח של הגבהים האלה הוא כמעט אינו נשמע למרחק. הקריאה: tek או tek-tek רך, שלעתים קרובות קודם לו eee דק ועולה. בלהקות החורף בסבך אשחר הים הציפורים קוראות זו לזו בשקט ללא הפסקה, והמלמול הזה מסגיר את הלהקה לפני שהעין מוצאת אותה.

זיהוי

בנויה כבדה ביחס לחכלילית, עם ראש גדול, מקור עבה וזנב ארוך למדי – בצללית קרובה יותר לקיכלי קטן מאשר לחכלילית. לזכר כיפה ומצח לבנים כולם הנמשכים לאחור אל העורף, פנים, גרון וגב עליון שחורים מתחתם, ומשטח כנף לבן גדול היוצר טריז לבן רחב על הכנף המקופלת וממלא מחצית הכנף בתעופה. החזה, הבטן, השת והזנב כתומים-חלודים עמוקים, רוויים בהרבה מאשר אצל כל חכלילית אחרת, עם נוצות זנב מרכזיות כהות. הנקבה אפורה-חומה בהירה וחלקה, בהירה יותר מלמטה, ללא דגם ראש ועם אותם שת וזנב חלודיים; היא גדולה, חסונה וכבדת-מקור בבירור מנקבות חכליליות אחרות, ואצלה הגודל הוא הסימן הטוב ביותר.

מינים דומים

בקווקז חכלילית הסלעים היא המלכודת האמיתית, כי לזכר של הצורה המקננת שם בטן כתומה-חלודה ולא שחורה, כך שהדגם דומה למראית עין ממרחק. ההבדלים בכל זאת גדולים: חכלילית הסלעים קטנה ודקה יותר, כיפתה אפורה ולא לבנה, ומשטח הכנף הלבן שלה הוא פס צר לעומת השדה הלבן הרחב של החכלילית אדומת-הבטן. לחכלילית העצים לבן רק במצח, כפס צר, וכנף כהה חלקה. הנקבות קשות יותר: יש להסתמך על הגודל, המקור הכבד והראש החלק וחסר הסימנים. לגבי כל חכלילית מחוץ להרים הגבוהים המיקום הוא הטיעון החזק ביותר – חכלילית אדומת-בטן בשפלה היא כמעט תמיד מין אחר.

בית גידול

בקיץ שטחי סלע חשופים בגובה: פסולת מורנות, שדות סלעים, מדרונות אבניים ומרבדי עשב אלפיניים קרוב לקו השלג, בקווקז בדרך כלל בין 2,200 ל-3,500 מטרים ובמרכז אסיה עד מעל 5,000. הקן ממוקם עמוק בסדק או מתחת לגוש סלע. בחורף היא יורדת לעמקים ומתרכזת בסבכי אשחר הים לאורך ערוצי נהרות ומניפות סחף, וניזונה בעיקר מהפירות הכתומים; שם גם הכי קל למצוא אותה.

תפוצה ונדידה

ציפור הרים גבוהים של הפלארקטיקה הדרום-מערבית והמרכזית: הקווקז, ומזרחה האלבורז, הפמיר, הטיין שאן, האלטאי, הקרקורום, ההימלאיה והרי מערב סין ומרכזה. באזור המדריך היא מוגבלת אפוא לקווקז ולרכסים הסמוכים בצפון איראן – ציפור בשוליה הקיצוניים של אירופה שתחומה נמשך הרחק לתוך אסיה. אין נדידה במובן הרגיל: הציפורים יורדות לעמקים באוקטובר ועולות שוב באפריל. מחוץ להרים אלה היא נודדת תועה נדירה מאוד.

• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

האזור סביב סטפנצמינדה בגאורגיה, מתחת להר קזבק, הוא אתר סדיר. ביוני יש לעלות מהכפר אל המורנות ושדות הסלעים שמעל שטחי המרעה האחרונים ולחפש חכלילית גדולה בעלת דגם בולט היושבת על אבן ומרטיטה את זנבה; הכיפה הלבנה נראית למרחק רב על רקע סלע כהה. במרץ או בנובמבר יש לנסות דווקא את קרקעית העמק: לעבור על סבכי אשחר הים לאורך הטרק ויובליו, שבהם עשרות ציפורים עשויות להיזון מהפירות בבת אחת.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התחום נמצא ברובו בהרים גבוהים דלילי אוכלוסייה, הרחק מחקלאות ומבנייה, והמספרים נראים יציבים. החוליה הפגיעה אינה אזור הקינון אלא החורף: סבכי אשחר הים בעמקי ההרים נכרתים להסקה במחוזות רבים, או מסולקים בעבודות הסדרת נהרות, ודווקא בהם תלויות הציפורים החורפות. מעבר לכך, כמו אצל כל מין של קו השלג, תזוזת חגורות הצמחייה כלפי מעלה בקיצים חמים יותר היא דאגה ארוכת טווח.

שם מדעי

Phoenicurus erythrogastrus | (Güldenstädt, 1775)

Güldenstädt תיאר את המין ב־1775 בשם Motacilla erythrogastra; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phoenicurus הוגדר ב־1817 על ידי Forster. Phoenicurus ביוונית, מ-phoinix 'אדום' ו--ouros '-זנב'. erythrogastrus ביוונית 'אדום-בטן', מ-eruthros 'אדום' ו-gaster 'בטן'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הקווקז.