כחול-זנב (Tarsiger cyanurus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר הוא משפט שריקה קצר ויורד הנשמע למרחק בטייגה אשוחית שקטה: כמה צלילים צלולים, המתחילים בהיסוס ואחר כך יורדים במהירות, עם ירידה בסיום. הוא חוזר שוב ושוב מענף גבוה בצמרת אשוחית ותיקה, לעתים קרובות בדמדומים, ובלילות הבהירים של יוני גם סביב חצות. הקריאה היא hweet רך ועולה ואחריו tak-tak נמוך, קשה ומתגלגל; דגם ה-hweet-tak-tak הזה הוא אצל צופים רבים הרמז הראשון לכחול-זנב בשיחים.

האזנה: שירהXC1168805

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן וקומפקטי, עם ראש גדול, עין כהה גדולה ויציבה זקופה שבה הזנב מורם ומורד בקלות ובאופן מתמיד. בכל הנוצות שני סימנים משותפים: זנב ושת כחולים, וכתם כתום עד חלודי בצד הגוף הבולט בחדות על רקע הגרון והבטן הלבנים. לזכר הבוגר יש בנוסף כחול בהיר בראש, בגב ובמכסות הכנף, עם פס גבה וכתף בכחול בהיר. נקבות וצעירים, אלה הנראים במערב אירופה, חומים-זיתיים מלמעלה ורק הזנב והשת כחולים, עם גרון לבן התחום בחדות מול החזה האפרפר, ואותו כתם כתום בצד הגוף. הזכרים מגיעים לכחול המלא רק בגיל שלוש שנים, ובינתיים שרים בנוצה דמוית נקבה.

מינים דומים

לצירוף של זנב כחול, גרון לבן וכתם כתום בצד הגוף אין מקבילה באזור; הקושי הוא שהציפור כמעט תמיד בתוך הצמחייה, ושהזנב הכחול עשוי להיראות אפור-כחלחל עמום באור שטוח. אדום-חזה עגול יותר, כתום בחזה ובפנים כאחד, וזנבו חום אחיד. חכליליות מרעידות את זנבן החלודי ללא הפסקה; כחול-זנב מרים ומוריד את זנבו באיטיות. במקרה של ספק, הגרון הלבן מול החזה האפרפר, כתם לבן תחום בחדות, קל לראות לעתים קרובות יותר מצבע הזנב. זמיר הירדן וזמיר מנומר גדולים במידה ניכרת, ארוכי-זנב יותר ואין בהם כחול כלל.

בית גידול

יער מחטניים ויער מעורב ותיק ולח עם הרבה עץ מת, טחב, צמחים עשבוניים גבוהים ותת-יער צפוף של אוכמניות: יער אשוחית כהה ובלתי מופרע במדרונות ולאורך עמקי נחלים. צפונה ובגבהים הוא עובר לסבך ליבנה וערבה של קו העצים. במערב אירופה ציפורי סתיו מופיעות בשיחי אשחר ים, בבתי קברות, בגינות ובחורשות חוף; שם הן עוצרות, לא שם הן מקננות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן מצפון פנוסקנדיה מזרחה לרוחב כל הטייגה הסיבירית עד קמצ'טקה, קוריאה ויפן, וחורף בדרום-מזרח אסיה, מההימלאיה עד דרום סין והודו-סין. האוכלוסייה האירופית גדלה מאוד מאז שנות ה-90 של המאה העשרים וכיום מוערכת בכמה מאות זוגות, עם רישומי קינון עד סקנדינביה והאזור הבלטי, ולכן כחול-זנב הוא מקנן של ממש, אם כי נדיר, בשטח המפה. במקביל, הנדידה התועה בסתיו לצפון-מערב אירופה עולה בהתמדה: לאורך חופי הים הצפוני מדובר כיום בכמה פרטים בשנה, כמעט כולם באוקטובר. סביב הים התיכון הוא נשאר נדיר מאוד.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לציפור מקננת יש לנסוע לטייגה סביב קוסמו, סאלה ורובניימי במחצית הראשונה של יוני, ולצאת בשלוש לפנות בוקר, כשכבר מואר והיער שקט. יש ללכת ביער אשוחית ותיק עם הרבה עץ מת ולהקשיב לשריקה הקצרה והיורדת; הזכר שר גבוה בצמרת וקשה למצוא אותו מהקרקע. בחוף הים הצפוני באוקטובר הגישה הפוכה: יש לחפש נמוך ובצמחייה צפופה, בשיחי אשחר ובסמבוק, ולהקשיב ל-tak-tak הקשה. כחול-זנב יושב לעתים קרובות ללא תנועה על ענף נמוך בצל דקות ארוכות לפני שהוא זז, ולכן המתנה במקום יעילה כאן יותר מהליכה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תפוצה גדולה מאוד ואוכלוסייה עולה. ההתפשטות מערבה לפנוסקנדיה היא אחד השינויים הברורים ביותר בעולם העופות האירופי בעשורים האחרונים. הגורם המגביל הוא בית הגידול: המין זקוק ליער מחטניים ותיק, לח ובלתי כרות עם עץ מת, ובדיוק זה נעשה נדיר בפנוסקנדיה. במקומות שבהם נשמרים יערות כמעט בתוליים, הוא מחזיק מעמד.

שם מדעי

Tarsiger cyanurus | (Pallas, 1773)

Pallas תיאר את המין ב־1773 בשם Motacilla cyanurus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Tarsiger הוגדר ב־1845 על ידי Hodgson. Tarsiger מצרף את היוונית העתיקה tarsos 'כף הרגל' ללטינית gerere 'לשאת'. cyanurus ביוונית, מ-kuanos 'כחול כהה' ו--ouros '-זנב', על שם הזנב הכחול. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אזור נהר ייניסיי.