דרור איטלקי (Passer italiae) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

אינו ניתן להבחנה מדרור הבית, וזה עצמו מידע שימושי: אותו cheep בשרשראות ממרזב או מסוכך, אותו קרקוש אנפפי באזעקה, אותו chur-chur מתגלגל מלהקה ממריאה ואותו רחש ערב מתוך קיסוס סבוך. זיהוי לפי השמיעה אינו מגיע מעבר ל'דרור'; את השאר צריכה לעשות הכיפה.

האזנה: שירהXC893707

הקלטה: Tanguy Loïs — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

גודל, יציבה ומקור כמו של דרור הבית. לזכר כיפה ועורף ערמוניים כולם ללא אפור כלל, רסן שחור, ולחי לבנה טהורה וגדולה הנמשכת לצד הצוואר ונבדלת בחדות מהערמוני. הסינר השחור קטן ותחום בבירור: סנטר, גרון וחלק מוגבל של החזה העליון, ולא יותר. החלק התחתון לבנבן עד אפור-בהיר אחיד, וחסרים בו הפסים השחורים בצדדים המעניקים לדרור הספרדי מראה מפוספס בכבדות. הגב ערמוני-חם עם פסים שחורים, בכנף פס לבן יחיד, והמקור שחור בעונת הרבייה וצהוב-קרני מחוצה לה. בחורף שוליים בהירים מעמעמים את הדגם, אך הכיפה הערמונית נשארת נראית. אי אפשר להבחין בין הנקבה לנקבת דרור הבית: אפורה-חומה אחידה, עם פס גבה בהיר וגב מפוספס. הצעירים דומים לנקבה.

מינים דומים

שני מינים חשובים, וכל אחד לפי סימן יחיד. מול דרור הבית: לו כיפה אפורה ולחי לבנה-אפרפרה, ואילו לדרור האיטלקי ערמוני בכיפה ולבן בלחי. מול הדרור הספרדי: הוא חולק את הכיפה הערמונית והלחי הלבנה, אך הסינר השחור שלו גדול בהרבה ויש לו פסים שחורים כבדים לרוחב החזה והצדדים, ואילו הדרור האיטלקי חלק ובהיר מתחת לסינר הקטן. בתוך להקה הנקבות של שלושתם אינן ניתנות להבחנה. חשובים יותר מהסימנים, עם זאת, הגבולות. לאורך הצד הדרומי של האלפים, בעמקים האלפיניים הדרומיים והלאה אל האלפים המזרחיים, עוברת רצועה צרה ברוחב של לא יותר מעשרים עד שלושים קילומטרים, שבה סימני דרור הבית והדרור האיטלקי מופיעים בכל צירוף אפשרי: ציפורים עם כיפה אפורה למחצה, עם לחי עמומה מתחת לכיפה ערמונית, עם סינר גדול מדי או קטן מדי. אי אפשר לשייך ציפורים אלה, והימנעות משיוכן אינה חוסר ניסיון. בסיציליה ובמלטה קורה אותו דבר בצד השני, כלפי הדרור הספרדי. מדרום למישור הפו ובקורסיקה, לעומת זאת, התמונה חד-משמעית; הדרורים של כרתים דומים מאוד לדרור האיטלקי, אך חלק מהספרות מתייחס אליהם כפרטי ביניים.

בית גידול

בדיוק המקומות שדרור הבית תופס צפונה יותר: מרכזי ערים וכיכרות, פרברים, כפרים, חצרות משק, אתרי קמפינג, תחנות רכבת ונמלים, ומסביבם מטעי זיתים, כרמים, גינות ירק ושדות דגנים שבהם הוא ניזון. הקן הוא כדור מקורה ורופף של עשב ונוצות ברווח מתחת לרעפי הגג, בחור בבנייה, מאחורי תריס, בגומחה בחזית ישנה או בתיבת קינון, ולעתים קרובות עומד בפני עצמו בצמרת עץ או בין הזרדים של קן של ציפור אחרת. מגובה פני הים ועד כפרי הגבעות של האפנינים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

כל חצי האי האפניני ממישור הפו ועד סיציליה, ובנוסף קורסיקה וכרתים, ולאורך השוליים הצפוניים רצועה של האלפים הדרומיים והמזרחיים. למרגלות האלפים ובעמקים האלפיניים תחום תפוצתו פוגש את זה של דרור הבית ברצועת מעבר צרה; מצפון לה נמצא דרור הבית, מדרום לה הדרור האיטלקי. בדרום חצי האי האפניני, בסיציליה ובמלטה הוא פוגש בצד השני את הדרור הספרדי. מחוץ לאזור זה הוא נדיר מאוד. הוא אינו נודד וכמעט אינו משוטט: המושבות מחזיקות באותו רחוב כל השנה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחצי האי האפניני, בקורסיקה או בכרתים די לשבת ליד שולחן בחוץ או בכיכר כפר ולצפות בדרורים הבאים לפירורים; אין צורך במאמץ. לבחור זכר על שולחן או על משענת כיסא במרחק חצי מטר ולבדוק שני דברים בבת אחת: הכיפה (ערמונית עד העורף) והצדדים (חלקים ובהירים, ללא פסים). הנקודה השנייה מבדילה אותו מהדרור הספרדי, הראשונה מדרור הבית. בנסיעה דרומה דרך האלפים כדאי לבחון את כיפת הזכר כל מאה קילומטרים בערך: איפשהו בין אינסברוק לורונה התמונה מתהפכת, וביניהן נמצאת הרצועה שבה הציפורים מראות את כל הסימנים מעורבים.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע), אף שהציפור מבקשת פירורים בכל כיכר בתחום תפוצתה. הסיבה אינה נדירות אלא קצב: הניטור הראה ירידה כבדה ומתמשכת במשך עשרות שנים, ומאחר שכל תחום התפוצה מורכב מחצי האי האפניני, מכמה איים ומשוליים מעבר להם, הירידה הזאת נחשבת מיד ברמה העולמית. הסיבות זהות לאלה שמאחורי ירידת דרור הבית בצפון-מערב אירופה: שיפוץ ובידוד אוטמים את הרווחים מתחת לרעפים ובחזיתות, רצועות ירוקות ופינות פראיות מרוצפות, ויש פחות חרקים כמזון באביב בתוך הרדיוס הקטן שבו פועל דרור מקנן. התמונה אינה אחידה – באזורים הכפריים ובכפרי הגבעות הקטנים המספרים עדיין גבוהים, ודווקא בערים ובשטחי העיבוד האינטנסיביים של מישור הפו הוא נעלם. התקנת תיבות קינון משותפות לדרורים והשארת משוכה צפופה עושות למין הזה בתחום תפוצתו את מה שגנן צפונה יותר עושה לדרור הבית.

שם מדעי

Passer italiae | (Vieillot, 1817)

Vieillot תיאר את המין ב־1817 בשם Fringilla italiae; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Passer הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Passer היא המילה הלטינית ל'דרור'. italiae בלטינית 'של איטליה', חצי האי שאליו המין מוגבל כמעט כולו. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איטליה.