סבכי כההסִבְכִּי כֵּהָה | Curruca sarda

קול

השיר הוא משפט מהיר וחורק בן שנייה עד שתיים, מלא ונמוך יותר מזה של הסבכי הגלי ומשובץ בטרטורים קצרים: cherre-chek-cherritt, בדרך כלל מזרד בולט מעל המקיה ולעתים בתעופת שיר קטנה עם זנב פרוש לרווחה. הוא שר בעיקר ממרץ עד יוני, בעוצמה הרבה ביותר בבוקר המוקדם. הקריאה שימושית לפחות באותה מידה: chek קשה ויבש, לעתים קרובות בסדרות מואצות, ו-cherr-r-r מטרטר בעת הפרעה. על מדרון סוער הטרטור הזה נישא רחוק יותר מהשיר, ובדרך כלל הוא הסימן הראשון לנוכחות הציפור.

זיהוי

קטן וארוך זנב, ואפור-צפחה כהה אחיד מהכיפה עד הבטן — האפור האחיד, כולל הגרון והבטן, הוא הסימן. אין בנוצה כל עקבה של אדום, ורוד או חום; לכל היותר הגב נראה חם מעט מהראש. טבעת העין כתומה-אדומה ובולטת על הפנים הכהות, הקשתית חומה-אדמדמה, הרגליים כתומות והמקור כהה עם בסיס כתום. הזנב ארוך, מדורג ושחור-כהה, עם שוליים בהירים צרים לנוצות החיצוניות, ולעתים קרובות מורם או מוסט לאט מצד לצד. הנקבה עמומה מעט ובגוון אפור-חום יותר אך נשארת אחידה; הצעירים חומים עמומים עם עין עמומה. נוצות הכיפה מזדקפות כשהציפור נרגשת, והראש נראה פרוע וזוויתי.

מינים דומים

הסבכי הבלארי הוא תמונת הראי, וההבדל נמצא בבטן: אצל הסבכי הכהה האפור-צפחה ממשיך באופן אחיד אל הגחון התחתון, ואילו אצל הסבכי הבלארי אזור זה לבן עם לכל היותר גוון ורוד, כך שהראש האפור בולט בבירור על רקעו — ראו גם בדף המין שלו. הסבכי הכהה גם גדול מעט וארוך כנף יותר. הסבכי הגלי הוא השלישי בשלישייה והקל ביותר: גחון אדום-יין ונקודות לבנות על הגרון. התפוצה עושה את רוב העבודה — קורסיקה, סרדיניה ואיי טוסקנה הקטנים למין זה — מלבד באזורי החורף בצפון אפריקה, שם הוא עשוי לשהות לצד סבכיים גליים וצבע הגחון צריך להכריע. הסבכי שחור-הראש, הנפוץ באותם איים, חסון יותר ובעל כיפה שחורה מעל גרון לבן התחום בחדות.

בית גידול

מקיה וגריגה נמוכות ופתוחות על מדרונות אבניים: לוטם, אלה, קורנית, אולקס ודקל ננסי בין סלעים חשופים, ובחוף שיחייה נמוכה הגזומה ברסס מלח על ראשי המצוקים. הוא נמנע מיער ומסבך גבוה ומעדיף שיחים בגובה של כמטר לכל היותר; שטחים שנשרפו לאחרונה מאוכלסים מחדש בתוך שנים אחדות, ברגע שהלוטם חוזר. מגובה פני הים ועד גבוה בהרים: בקורסיקה ובסרדיניה מעל אלף ושמונה מאות מטרים, בשיחייה הננסית של הפסגות החשופות.

תפוצה ונדידה

קורסיקה, סרדיניה ואיי טוסקנה הקטנים — קפראיה, אלבה, ג'יליו, מונטכריסטו — עם מאחזים בפנטלריה ובאי זמברה שבמפרץ תוניס. זה הכול: אחד מתחומי התפוצה הקטנים ביותר של ציפור שיר אירופית. חלק מהפרטים נשארים באיים כל השנה, ואחרים חוצים את הים כדי לחרוף במזרח המגרב ובטריפוליטניה, כך שכל התפוצה, כולל אזורי החורף, נמצאת בתחום המפה של מדריך זה. מחוץ לאיים אלה הוא נדיר מאוד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

אפריל ומאי, זמן קצר אחרי הזריחה, על מדרון אבני עם מקיית לוטם נמוכה: קאפו קאצ'ה ואסינרה בסרדיניה, קאפ קורס או המקיה סביב בוניפאצ'ו בקורסיקה. יש למצוא שטח שבו הסבך אינו גבוה ממותניים ולהישאר על השביל; יש לסרוק את ראשי השיחים בחיפוש אחר ציפור קטנה וכהה עם זנב מורם. כשנשמע ה-chek היבש, יש לעמוד במקום ולהמתין: הציפור מתקרבת כדי לבחון את המתבונן. בהרים כדאי ללכת במאי לאורך השוליים העליונים של המקיה, כי שם היא יושבת בשיחייה ננסית פתוחה שבה קל לראותה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ונפוץ במקומות מסוימים באיים עצמם, אך תחום התפוצה קטן כל כך שכל שינוי בקנה מידה גדול ניכר מיד. הדאגות העיקריות הן שריפות קיץ גדולות המכלות אלפי הקטרים של מקיה נמוכה בבת אחת, בנייה ותיירות בחוף, והתכסות מקיה ישנה בסבך גבוה וביער ברגע שהרעייה והשימוש בקנה מידה קטן נפסקים. באיים הקטנים יותר האוכלוסייה מונה כמה עשרות זוגות, ושם ההישרדות עשויה להיות תלויה בשריפה אחת או בשנה גרועה אחת מבחינת חולדות וחתולים.

שם מדעי

Curruca sarda | (Temminck, 1820) (GBIF: Sylvia sarda)

Temminck תיאר את המין ב־1820 בשם Sylvia sarda; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Curruca הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Curruca בלטינית, שמו של עוף קטן שלא זוהה שהמשורר הרומי יובנאליס מזכיר. sarda היא צורת הנקבה הלטינית ל'סרדיני', על שם סרדיניה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סרדיניה.