שחף עקוד-מקורשַׁחַף עָקוֹד-מַקּוֹר | Larus delawarensis

קול

מלא וצורם יותר מהשחף האפרורי, אך גבוה ואנפפי יותר מהשחף הכספי. הקריאה הארוכה היא סדרה של צלילי kee-ah חדים ודמויי קריאת תרנגול, היורדת בסופה; kek נובח קצר מלווה מריבות על מזון. פרט בודד בחורף שותק לעתים קרובות, אך בלהקת שחפים מתקוטטת הגוון האנפפי נשמע למרחק.

זיהוי

שחף בינוני, גדול בדרגה אחת מהשחף האפרורי וכבד יותר במבנה, עם כיפה שטוחה יותר ומקור עבה בבירור. הגב אפור-כחלחל בהיר, בהיר בגוון אחד מזה של השחף האפרורי. לבוגרים מקור צהוב עם פס שחור נקי הממוקם ממש לפני הקצה, קשתית צהובה בהירה עם טבעת עין אדומה ורגליים צהובות עד צהובות-ירקרקות. בקצה הכנף שחור רב עם מראות קטנות, בדרך כלל אחת על האברה הראשונית החיצונית ביותר ונקודה לבנה על הבאה אחריה. בחורף הראש והצוואר מפוספסים חום דק, ולעתים קרובות הפסים מתרכזים לכתם מאחורי העין. פרטים בחורף השני כבר מראים גב אפור, אך שומרים על פס זנב שחור, מכסות חומות ומקור בהיר עם קצה כהה רחב.

מינים דומים

השחף האפרורי הוא כל הבעיה, וכדאי לבדוק את הסימנים בסדר קבוע. תחילה גודל ומבנה: שחף עקוד-המקור גדול ומסיבי יותר, עבה-מקור ושטוח-ראש יותר, ונראה כבד מיד כשהוא עומד לצד שחף אפרורי. אחר כך הפס במקור: אצל שחף עקוד-המקור טבעת שחורה חדה המשאירה את הצהוב נקי משני צדיה, אצל השחף האפרורי לכל היותר צל ירקרק-אפור מטושטש עם שוליים רכים, ואצל בוגרים רבים כלום. אחר כך העין: צהובה בהירה עם טבעת עין אדומה, לעומת העין הכהה של השחף האפרורי. אחר כך הרגליים: צהובות בוהקות עד צהובות-ירקרקות, לעומת האפור-ירקרק של השחף האפרורי. לבסוף קצה הכנף: לשחף עקוד-המקור יותר שחור ומראות קטנות יותר, לשחף האפרורי שתי מראות גדולות המתמזגות לעתים קרובות לגוש לבן אחד. צעירים קשים יותר, ואצלם עושים את העבודה המקור הבהיר עם הקצה הכהה החד ולוח אמצע הכנף האפור יותר והפחות מפוספס.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

באירופה כמעט תמיד לצד בני אדם: אגמים עירוניים ומאגרים, מרינות ורציפים, טיילות וחניונים לחוף הים, מגרשי ספורט מכוסחים והחוף. עם עליית הגאות הציפורים עוברות אל הבוץ של שפך הנהר הקרוב. בצפון אמריקה הוא מקנן במושבות באיים באגמים ובנהרות גדולים, ויותר ויותר על גגות שטוחים של מפעלים.

תפוצה ונדידה

מקנן ברחבי צפון צפון אמריקה וחורף בדרום היבשת. מערב האיים הבריטיים מחזיק בחלק הארי של התצפיות האירופיות. לאורך החוף הקנטברי, בגליסיה ובאיים הקנריים הוא השחף הנארקטי הנפוץ ביותר, כמעט תמיד בנמלי דייגים, בשפכי נהרות ובבריכות חוף, ופרטים נאמנים חוזרים לאותו אתר חורף. במקומות אחרים הוא נדיר של ממש.

איך ומתי לחפש

בחורף סרקו את חומת המרינה, אגם השיט ומגרש הספורט שבהם נחים שחפים אפרוריים, וחפשו פרט אחד גדול בדרגה אחת מדי עם עין בהירה מדי. אל תסתפקו בפס המקור, משום ששחפים אפרוריים רבים בחורף השני נושאים פס כזה. אם פרט נראה מתאים, חזרו: שחפים עקודי-מקור מתיישבים, נשארים שבועות וחוזרים לעתים קרובות לאותו אגם במשך שנים, ופרטים ותיקים באתרים כמו מזח נימו בגולוויי הפכו לקבועים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית שהוערכה ב-2018 ביותר משני מיליון פרטים. מספרי המקננים בצפון אמריקה יורדים, והדבר ניכר מיד במספר התצפיות באירופה, שירד בחדות מאז שנות ה-90. באזורי הקינון יש חלק להפרעה, לבוטוליזם ולסגירת מטמנות פתוחות.

שם מדעי

Larus delawarensis | Ord, 1815

Ord תיאר את המין ב־1815 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Larus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Larus בלטינית, מהיוונית העתיקה laros, וככל הנראה ציין שחף או עוף ים גדול אחר. delawarensis מתייחס לנהר דלאוור במזרח צפון אמריקה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר דלאוור ליד פילדלפיה.