כל המינים › תרנגולאים › פסיונים וחוגלות › שכווי שלג
שכווי שלגשַׂכְוִוי שֶׁלֶג | Lagopus muta
Alpensneeuwhoen | Rock Ptarmigan | Lagópodo alpino | Alpenschneehuhn | Lagopède alpin
שכווי המחליף את נוצתו שלוש פעמים בשנה ונשאר מעל קו העצים כל השנה. בשדות הסלעים החשופים של האלפים אפשר לעבור לידו בלי להבחין בו: העוף אינו זז עד שמגיעים למרחק עשרה מטרים, ואז הוא מתרחק ברגל בין הגושים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
יבש וחורק, קרוב יותר לרעש מאשר לשיר. הזכר משמיע arr-arr-ka-ka-ka צורם, כמו מקל הנגרר על מסרק, בדרך כלל מסלע או בתעופת תצוגה קצרה שבה הוא גולש מטה בכנפיים נוקשות. עופות מוברחים משמיעים kerr-kerr קצר. בבוקר שקט הקרקוש נישא כמה מאות מטרים על פני האבנים ומאתר את העוף הרבה לפני שהעין מבחינה בו.
הקלטה: Lawrence Shove / British Library — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
שכווי קטן ועגול עם מקור דק וקצר במובהק ורגליים מנוצות לגמרי. בחורף לבן עם זנב שחור הנראה רק בתעופה; לזכר נוסף פס רסן שחור העובר מבסיס המקור דרך העין וכרבולת אדומה מעליו. נוצת הקיץ חומה-אפורה עם דגם גלים כהה וצפוף, כשהבטן והכנפיים נשארות לבנות, ונוצת הסתיו אפורה-אפרפרה קרה וחלקה יותר. האברות הראשוניות לבנות כל השנה. באלפים זכר נמצא בנוצת קיץ מלאה בתחילת יוני.
מינים דומים
ההשוואה החשובה היא עם השכווי האירופי, הנעדר מתחום המפה מחוץ לסקנדינביה אך חולק שם את אותן רמות הרים עם שכווי השלג. בנוצת החורף הלבנה רק לזכר שכווי השלג יש פס רסן שחור; לנקבות אין, כך שהיעדרו אינו מוכיח דבר. בקיץ שכווי השלג אפור קר עם דגם גלים דק, בעוד השכווי האירופי חום-אדמדם חם עם פסים גסים יותר, ולזכר ראש וצוואר ערמוניים לעומת גוף שעדיין לבן. בסתיו שכווי השלג אפור-אפרפר אחיד והשכווי האירופי חום חם יותר ומפוספס ברחבות. המקור מכריע: קטן ודק אצל שכווי השלג, עמוק וכבד בבירור אצל השכווי האירופי. השכווי הסקוטי הוא הפשוט בקבוצה, שכן הוא היחיד כאן שלעולם אינו מלבין ונשאר חום-אדמדם כל השנה. באיים הבריטיים שכווי השלג והשכווי הסקוטי חופפים בגובה על כתפי הגבעות, כשהשכווי הסקוטי עולה מתוך האברש ושכווי השלג יורד מהרמה.
בית גידול
החגורה האלפינית מעל קו העצים: מפולות, שדות סלעים, עשב אלפיני קצר עם שיחים ננסיים, ושולי שדות שלג. באלפים ובפירנאים מגובה של כ-1800 מטר ועד מעל 3000 מטר; בסקנדינביה ובאיסלנד נמוך בהרבה, בטונדרה אבנית וברכסי הרים חשופים. מחפש מזון ברגל – ניצנים, עלים ופירות של ערבה ננסית, אוכמנית הביצות ועורבנית; בחורף חופר לעצמו מחילות בשלג.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
איסלנד, הרי סקנדינביה וצפון-מזרח אירופה הרחוק, האיים הבריטיים, ובדרום, באופן מבודד, האלפים והפירנאים. באיים הבריטיים רק בהיילנדס (תת-מין millaisi), עם הקיירנגורמס, לוכנגר, דרומוכטר ופסגות טורידון ו-וסטר רוס כליבה. בפירנאים תת-המין pyrenaica, ממסה דה לוס טרס ריס עד המלדטה והלאה דרך הפירנאים המזרחיים, עם 400 עד 700 זוגות בחלק האראגוני: הקצה הדרומי של התפוצה. המין אינו עוזב את ההר שלו; הוא נעדר מהשפלות.
- יציב
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
ביוני או ביולי יש לעלות ברכבל ולהלך לאורך רכס או שדה סלעים בגובה של כ-2,200 עד 2,600 מטר, מוקדם בבוקר שקט – באלפים, בפירנאים סביב אורדסה או אייגואסטורטס, או נמוך יותר ברמת קיירן גורם. יש להאזין קודם לקרקור, ואחר כך לסרוק במשקפת את האבנים לאיתור משהו בצבע חריג; לשלשת טרייה על לוח סלע שטוח מעידה על עופות באזור. יש להישאר על השביל, להתרחק ממסלולי סקי ומשולי כרכובי שלג בחורף, ולהחזיק כלבים ברצועה, כי הגוזלים מסתתרים צמודים לעשב.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך ברכסי ההרים הדרומיים המספרים יורדים. אתרי סקי מפצלים את בית הגידול, עופות נהרגים בהתנגשות בכבלים ובמתקני רכבל, וסקי טיולים והליכה בנעלי שלג מפריעים להם בדיוק בחודשים הקשים ביותר עבורם. נוסף על כך, החגורה עם כיסוי שלג ממושך מצטמקת, כך שעוף לבן עומד לעתים קרובות יותר ויותר על קרקע חומה.
שם מדעי
Lagopus muta | (Montin, 1781)
Montin תיאר את המין ב־1781 בשם Tetrao mutus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Lagopus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Lagopus ביוונית, מ-lagos 'ארנבת' ו-pous 'רגל', כלומר 'רגל-ארנבת', על שם הרגליים המכוסות נוצות עד האצבעות. muta בלטינית 'אילם, שותק'; צורת הנקבה מתאימה לשם הסוג הנקבי Lagopus והחליפה את הכתיב mutus שהיה בשימוש זמן רב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.




