בארית הריםבָּארִית הָרִים | Petronia petronia

קול

הקריאה היא צליל אופייני של נקיקים דרומיים רבים: pey-yu-ee או vweee חזק, אפי ומתלונן, עולה ודמוי פעייה, הנישא למרחק ובדרך כלל בא מקיר סלע שאינו נראה. השם הספרדי gorrión chillón, הדרור הצווחן, נגזר ממנה. לצדה נשמעים chip קשה וקצר וסדרה מהירה ומתגלגלת בעת אזעקה. השיר הוא חזרה איטית על אותה קריאה אפית, המושמעת מבליטת סלע, מרעף או מחוט, ממרץ ועד יוני.

זיהוי

גדולה ומוצקה, עם מקור חרוטי כבד ובהיר וזנב קצר. דגם הראש הוא הדבר הראשון שנקלט: פס לבנבן רחב לאורך מרכז הכיפה, התחום בכל צד ברצועה חומה כהה, ומתחת לכך פס גבה בהיר ורחב ופס עין כהה. החלק העליון חום-חולי עם פסים כהים כבדים, החלק התחתון לבן מלוכלך עם פסים דקים על החזה והצדדים. כתם צהוב-לימוני קטן נמצא במרכז הגרון, אך הוא מוסתר לעתים קרובות מתחת לסנטר ואינו סימן שאפשר לסמוך עליו. התכונה החשובה אצל ציפור שהוברחה היא הזנב: כל נוצה נושאת כתם לבן בקצה, ויחד הם יוצרים שורת נקודות בהירות כשהזנב פרוש. הזוויגים דומים; הצעירים דהויים וחומים-צהבהבים חמים יותר, עם אותו דגם כיפה וזנב.

מינים דומים

ממרחק ומול האור זהו דרור הבית. ארבעה דברים מבדילים ביניהם: בארית ההרים גדולה וכבדה יותר, עם מקור עבה בבירור; היא מפוספסת בדקות על פני כל החלק התחתון ולא אחידה; יש לה פס כיפה בהיר ורחב בין שתי רצועות כהות, במקום שבו לדרור הבית כיפה אפורה או חומה חלקה; והיא מראה כתמים לבנים בקצה הזנב, שאין לדרור הבית. הדרור הספרדי חולק חלק גדול מאותו שטח, אך לזכר שלו כיפה ערמונית עם סינר שחור גדול וצדדים מפוספסים בשחור בבירור, והנקבה שלו מפוספסת באופן מטושטש יותר וללא פס כיפה. נקבות של פרושיים כמו הבזבוז האירופי קטנות וירוקות בהרבה. דרור גדול, בהיר ומפוספס שהוברח בשטח סלעי ומבזיק נקודות לבנות בזנב – והזיהוי הושלם.

בית גידול

קרקע פתוחה, חמה ואבנית עם אתרי קינון אנכיים: מצוקים ומשטחי סלע, ערוצים, מפולות אבנים, חומות עיר ישנות, טירות, מגדלי כנסיות, גשרים וכפרי הרים נטושים, המוקפים בשטחי עשב יבשים ודלים, גריגה, טרסות ומטעי שקדים וזיתים, שבהם היא ניזונה על הקרקע מזרעים ומחרקים. הקן הוא כדור עשוי ברפיון מעשב ונוצות עמוק בסדק סלע או בחור בבנייה. מגובה פני הים ועד גבוה בהרים, ובאסיה מעל ארבעת אלפים מטר.

תפוצה ונדידה

מקננת כמעט בכל המחצית הדרומית של המפה: מדירה והאיים הקנריים, חצי האי האיברי, דרום מערב אירופה, חצי האי האפניני, הבלקן, אנטוליה והמגרב כולו, ומזרחה דרך מרכז אסיה ועד מזרח אסיה. היא נעלמה כמקננת ממרכז אירופה במהלך המאה העשרים וכיום נדירה מצפון לאלפים; תצפיות מהאיים הבריטיים ומארצות השפלה נדירות מאוד. בחצי האי האיברי היא נפוצה ברחבי פנים הארץ ובכל רכס הרים מהפירנאים ועד הסיירה נבדה, וחסרה בעיקר בחוף הצפוני הלח. היא אינה נודדת, אך עוזבת את השטחים הגבוהים ביותר בחורף ואז נודדת בלהקות על פני שלפים וערבות.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לחפש אותה בכפר הררי ישן או במבנה אבן נטוש על מדרון הפונה דרומה, בין תשע לאחת-עשרה בבוקר במאי. יש לעמוד ליד הקיר ולהמתין ל-pey-yu-ee האפי; הציפורים יושבות בדרך כלל על רעפי הרכס או עפות מתוך חור בבנייה. כדאי להקדיש זמן למצוא אחת על הקרקע, כי שם פס הכיפה נראה כראוי. אם היא עפה, יש להתבונן רק בזנב: שורת הכתמים הלבנים היא ההוכחה. בחורף כדאי לסרוק להקות דרורים על שלפים חשופים גבוה בפנים הארץ, שם היא יושבת בין דרורי הבית.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין מצויה ברחבי תחומה הגדול. היא נעלמה כמקננת ממרכז אירופה ויורדת במקומות מסוימים בחלקים של דרום אירופה: אובדן שטחי עשב דלים הנרעים באופן אקסטנסיבי, שיקום ומילוי מישקים בחומות ישנות, במגדלי כנסיות ובגשרים המסלק חללי קינון, ונטישה ובנייה מחדש של כפרי הרים. במקומות שבהם מבנים ישנים עם מישקים פתוחים עומדים לצד ערבה מרועה היא נשארת מצויה.

שם מדעי

Petronia petronia | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Fringilla petronia; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Petronia הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Petronia נגזר משם מקומי לבארית ההרים מאזור בולוניה שבאיטליה. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון איטליה.