עורבני סיביריעוֹרְבָנִי סִיבִּירִי | Perisoreus infaustus

קול

לרוב הוא אינו משמיע דבר. מי ששומע אותו שומע בדרך כלל kaaaay גבוה, יללני ונישא למרחק, הדומה מאוד לקריאת עקב חורף, ולצדו krroo גרוני רך המחזיק קבוצה משפחתית יחד בתנועתה. מקרוב הוא שר בקול חרישי: תערובת ארוכה ומחוברת של צפצופים, חריקות, שריקות וסלסולים, ובה חיקויים של ציפורי יער אחרות. נשמע כל השנה, אך תמיד בשקט.

זיהוי

עורבי קטן, רך ועגול-כתפיים, קטן מהעורבני, עם מקור שחור קצר. הגוף אפור-חום אחיד, עם כיפה חומה כהה הנמשכת לאחור מאחורי העין, מצח בהיר יותר וגרון לבן-מלוכלך עד חום-צהבהב; הנוצות הרופפות והפלומתיות גורמות לו להיראות עגול עוד יותר בקור. החלודה היא הסימן: נוצות הזנב החיצוניות, השת, מכסות הזנב התחתונות וכתם בכיפוף הכנף כתומים-חלודיים חמים, וכולם נראים בבת אחת כשהציפור ממריאה ומסתובבת. התעופה קלה ושקטה, עם גלישות קצרות בין הגזעים, והצללית היא של ציפור ארוכת-זנב וקצרת-כנף, המותאמת לתנועה ביער צפוף.

מינים דומים

ביער שבו הוא חי הוא חולק את השטח עם שני עורביים אחרים הנבדלים ממנו בבירור בתצפית טובה. העורבני גדול יותר בבירור ומסומן בחוזקה רבה יותר: גוף ורדרד, לוח כנף כחול, שת לבן מול זנב שחור. קיק האגוזים המנוקד בגודל עורבני, חום-שוקולד עם טיפות לבנות ושוליים לבנים לזנב. לעורבני הסיבירי אין דגם כלל: הוא אפור-חום אחיד, וכל צבעו מרוכז בחלודה של צדי הזנב, כיפוף הכנף והשת. העורב האירופי ועורב המזרע משמשים רק קנה מידה – ארוכים ממנו בחצי וכהים כולם. בתצפית חלשה הוא דומה ביותר לקיכלי גדול ארוך-זנב או לירגזי גדול מאוד, ואז החלודה שבזנב מכריעה.

בית גידול

טייגה מחטנית ותיקה וצפופה, בעדיפות ליער אשוח עם חופה סגורה ושפע חזזית זקנית על הענפים, ועומדים מעורבים של אשוח, אורן וליבנה. הוא נשאר שם כל השנה; עורבני סיבירי מתרחק רק לעתים רחוקות יותר מכמה קילומטרים מהטריטוריה שלו. הוא אוכל פירות יער, זרעים, חרקים, פטריות ונבלות, ולעתים ביצים וגוזלים. הוא אוגר מצבורי חורף קטנים ומדביק אותם ברוק דביק מאחורי קשקשי קליפה ובתוך ציציות של חזזית זקנית. הוא חי בקבוצות משפחתיות שבהן צעירי השנה הקודמת עוזרים בקן הבא.

תפוצה ונדידה

מקנן בחגורת המחטניים מפנוסקנדיה מזרחה דרך כל הטייגה ועד מזרח סיביר, עם אוכלוסיות מבודדות בצפון מונגוליה ובצפון-מזרח סין. לכן אין הוא ציפור אירופית במובן הצר: החלק הסקנדינבי הוא רק השוליים המערביים של תחום המשתרע כמעט לכל רוחבה של צפון אסיה. בפנוסקנדיה הגבול הדרומי נמצא כיום צפונה יותר מאשר לפני חמישים שנה; במערב הוא מגיע עד העמקים הפנימיים. מדרום וממערב לכך הוא אינו מופיע, אף לא כנודד תועה בעל משמעות.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לחפש אותו בלפלנד, ורצוי ליד מחסה, בור מדורה או חניון קטן בתחילת שביל ביער אשוח ותיק: הוא אינו ביישן ומגיע מעצמו לבדוק מה בידי המבקרים. אין זה הופך אותו לציפור מאולפת – אלה עורבנים סיביריים בר שלמדו שאנשים משאירים פירורים. כדאי להישאר לשבת אחר כך עד שהקבוצה ממשיכה, ולצפות בציפורים התוחבות בתורן פיסת לחם מאחורי קשקש קליפה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) הודות לתחום תפוצה גדול, אך מצבו של החלק האירופי פחות טוב. ברחבי דרום פנוסקנדיה הוא נעלם מאתרים ותיקים רבים. הסיבה תמיד זהה: הוא זקוק ליער אשוח ותיק וסגור כדי להסתתר בו, והייעור המודרני, עם כריתה מלאה ונטיעות בנות גיל אחיד, אינו משאיר יער כזה. במקום שבו נותרים עומדים ותיקים, נשארת גם הציפור.

שם מדעי

Perisoreus infaustus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Corvus infaustus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Perisoreus הוגדר ב־1831 על ידי Bonaparte. Perisoreus נגזר ככל הנראה מהיוונית העתיקה perisōreuō 'לצבור בערמה, לקבור תחת'; הסבר אחר קושר את השם ללטינית peri- 'מאוד' ול-sorix, עוף של ניחוש עתידות שהוקדש לסטורנוס. infaustus בלטינית 'חסר מזל, מבשר רעות': העורבני הסיבירי נחשב בעבר לאות רע. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.