שרקרק ירוק (Merops persicus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

prreep או dirrip מתגלגל, החוזר בסדרות ונשמע למרחק, אך יבש, צווחני ודו-הברתי בבירור יותר מה-prruip הנוזלי של השרקרק המצוי. להקות קוראות כמעט ללא הפסקה בזמן הציד; במושבה נשמע גם פטפוט מטרטר וקשה.

האזנה: קריאהXC1169637

הקלטה: David Darrell-Lambert — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דק, ארוך-כנף וארוך-זנב, עם מקור שחור ארוך, דק ומעוקל מעט. האורך המצוין כאן, 27 עד 31 ס"מ, כולל את נוצות הזנב המרכזיות המוארכות מאוד, האחראיות לבדן לשישה עד שמונה סנטימטרים; בלעדיהן הציפור כמעט אינה גדולה משרקרק מצוי. הלבוש ברובו ירוק-עשב, עם כתם לחי כחול-ירקרק מתחת לפס עין שחור צר, סנטר צהוב-בהיר וגרון חלודי. בתעופה הצד התחתון של הכנף בצבע נחושת חם; הצעירים עמומים יותר וללא הנוצות המוארכות.

מינים דומים

השרקרק המצוי הוא מקור הבלבול האמיתי היחיד, ובטווח סביר ההבדל ברור: לו כיפה וגב עליון ערמוניים, נוצות כתף זהובות וצד תחתון טורקיז, בעוד שמין זה ירוק מהראש עד הזנב. בדקו גם את הלחי הכחולה-ירקרקה מתחת לפס העין השחור, את הנוצות המוארכות הארוכות יותר ואת הצד התחתון הנחושתי של הכנף, הבולט דרך הכנף נגד האור.

בית גידול

אזורים חמים ויבשים בסמוך למים פתוחים: גדות נהרות ואגמים, תעלות השקיה, מרבדי סוף וסבך אשלים, ומאחוריהם משטחי חול חשופים, חצי-מדבר ושטחים חקלאיים מושקים. צד נמוך ובקלות מעל מים וסוף, עם העדפה ברורה לשפיריות; מנהרת הקן נחפרת בחול שטוח או בדופן עפר נמוכה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בצפון אפריקה ובמזרח התיכון: הדלתא ועמק הנילוס, הלבנט, דרום-מזרח אנטוליה, מסופוטמיה והרמה האיראנית, סביב הים הכספי ומזרחה יותר, עם אוכלוסייה נפרדת לאורך השוליים הדרומיים של הסהרה במגרב. חורף באפריקה שמדרום לסהרה; עובר בנדידה בקפריסין ובמגרב. במקומות אחרים בתחום המפה נודד תועה נדיר, מאמצע מאי עד סוף ספטמבר: כמה עשרות תצפיות באיים הבריטיים, מספר קטן סביב הים הצפוני הדרומי, ומעט מאוד בחצי האי האיברי ובאיים הקנריים.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לתצפית ודאית יש לנסוע לאזור הקינון: דלתת הנילוס, מישור החוף של הלבנט, דרום-מזרח אנטוליה או הנאות שמדרום לאטלס, שם הוא צד מעל תעלות השקיה ממאי עד אוגוסט; בקפריסין הוא עובר בנדידה. במקומות אחרים יש להמתין לדיווח, לרוב בין מאי לספטמבר: בכל שרקרק מדווח בדקו את צבע הגב העליון והכתפיים — ירוק, ולא את הלחי, שקשה להעריך באור חזק — והתבוננו בצד התחתון של הכנף ברגע שהציפור ממריאה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום תפוצה גדול וצפיפויות גבוהות במקומות מסוימים. מושבות נעלמות במהירות במקומות שבהם מנקזים ביצות, מקשיחים גדות וקוטלי חרקים מדללים את השפיריות, משום שהציפורים זקוקות הן למים והן לחרקים גדולים בטווח של קילומטרים ספורים ממנהרת הקן. שולי סוף ומשטחי חול לא-מעובדים לאורך מפעלי השקיה חשובים הרבה יותר ממה שמראם החשוף מרמז.

שם מדעי

Merops persicus | Pallas, 1773

Pallas תיאר את המין ב־1773 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Merops הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Merops ביוונית, ופירושו 'אוכל דבורים'. persicus בלטינית 'פרסי', על שם החלק המזרחי של תחום הקינון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־חופי הים הכספי.